פסק-דין בתיק תא"ח 7176-08-12

1.         תביעת פינוי שהוגשה בהתאם לפרק טז' 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, על ידי התובעים כהן הרי וסיוון כנגד הנתבע חסון ראובן ארמנד לפינויו מהמושכר, דירה ברחוב ניצה 8 בנתניה.

2.         טענות התובעים :

הדירה הושכרה לנתבע בהתאם להסכם שכירות מיום 11.2.10 לפיו תקופת השכירות נקבעה ל- 12 חודשים בלבד מיום 1.3.10 ועד ליום 28.2.11. בסעיף 16 להסכם נקבע שניתנה  לשוכר אופציה למשך ארבע תקופות אופציה נוספות של שנה כל אחד בתנאי שיעמוד בתנאי השכירות ויודיע על רצונו לממש את האופציה 60 יום לפני תום תקופת השכירות. הנתבע לא הודיע על רצונו לחדש את האופציה ועל כן הסכם השכירות הסתיים ביום 1.3.11 מיום זה הנתבע למעשה בר רשות בדירה. הנתבע שילם לשנה מראש מיום 1.3.11 וכך אף ביום 1.3.12, אולם התשלום הינו עבור הרשות להתגורר בדירה שכן אין כל חוזה שכירות בתוקף.

התובעים פנו לנתבע וביקשו לקצר את תקופת הרשות מאחר וביקשו למכור הדירה כפנויה. בנו של הנתבע ניהל עימם מגעים ראשית לרכוש הדירה אולם ביקש לעשות כן במחיר נמוך ממחיר השוק.  הנתבע הסכים לפנות הדירה ללא כל תנאי ובלבד שתמצא לו דירה חלופית, אולם בנו של הנתבע ניסה לסחוט התובעים ולדרוש סכומים כנגד פינוי מוקדם של הדירה.

הנתבע אף הפר הסכם השכירות שכן לא המציא כתב ערבות כפי שנדרש.  כן הנתבע הפר ההסכם בכל הנוגע למזגן, וילון ותאורה.

3.         טענות הנתבע :

הנתבע  הינו כבן 93 שנה שכר הדירה עם אשתו אשר סובלת ממחלת פרקינסון וסניליות בשלבים מתקדמים המרותקת למיטתה ודרושה לטיפול סיעודי צמוד. הדירה נשכרה לתקופה ארוכה ועל כן סוכם על שכירתה לשנה עם  אופציה לארבע תקופת נוספות כל אחת של שנה, דהיינו, עד ליום 28.2.15.

דמי השכירות לשנת השכירות הראשונה שולמו מראש וכך גם לגבי שנת השכירות שלאחר מכן.

בסוף שנת 2010 הודיע בנו של הנתבע, ג'ורג חסון אשר טפל בעניין הוריו לתובע על חידוש השכירות לשנה נוספת. כן נמסרו לתובע דמי השכירות לשנת השכירות השניה.

בתחילת חודש דצמבר 2011 פנה התובע לבן וביקש להקדים את תשלום דמי השכירות לשנת השכירות השלישית המתחילה ביום 1.3.12 ומסתיימת ביום 28.2.13 ואף הציע שאם יוקדם התשלום יפחית מדמי השכירות. משכך הוסכם בין הצדדים על הקדמת התשלום עבור כל שכירת השנה השלישית כנגד קיזוז סך של 1400 ש"ח.

התובע אף אישר בכתב ידו שקיבל דמי השכירות לשנה קדימה בהתאם לחוזה (המסמך צורף כנספח ג' לתצהיר הנתבע).

בתחילת שנת 2012 פנה התובע והודיע לנתבע שברצונו למכור הדירה. הוא אף ביקש לשכנעו לרכוש הדירה.  לאחר מכן אף התקיימה פגישה במשרד עו"ד לב רן בנוכחות בנו של הנתבע . בפגישה הוצע לנתבע סך של 20,000 דולר כנגד פינוי מוקדם אולם בנו סירב.  בהמשך יצא מכתבו של עו"ד וינברגר, עו"ד דינו של הנתבע לפיו יסכים לפינוי כנגד הוצאות מעבר בסך 30,000 ש"ח ופיצוי כספי בסך 25,000 דולר.

באשר לטענות אודות הפרת ההסכם, אזי בקשר לערבות הבנקאית עקב שכחה לא הוארך תוקף  הערבות למשך שנה נוספת ומיד כאשר התגלתה הטעות וביום 1.7.12 הוארך תוקפה לשנה נוספת.

באשר לוילון הנברשת והתקנת המזגן- התובע היה בדירה מספר פעמים ומעולם לא התלונן על כך.

4.         בדיון שהתקיים טען ב"כ הנתבע שמאחר והתובעים טוענים שהנתבע הינו בר רשות בדירה, אין פרק טז ההליך המתאים. בהחלטתי קבעתי שמאחר והיחסים שבין הצדדים החלו בהסכם שכירות אשר לטענת התובעים בא לסיומו, מן הראוי לדון בתביעה במסגרת הליך זה. בדיון העידו התובע , בנו של הנתבע וכן עו"ד לב רן מטעם התובע.

5.         דיון משפטי :

האם הסכם השכירות הסתיים ? לאחר שעברתי על המסמכים ושמעתי הצדדים סבורני שהתובעים לא עמדו בנטל ההוכחה להוכחת טענתם זו. הנתבע הודיע כדין על מימוש האופציה כאשר התובע אף הסכים להקדמת סכום תשלום שכר הדירה תוך כדי קיזוז סכום מסוים. אף במכתבו מיום (נספח ג') 6.12.11 התובע מציין במפורש:

"אישור לקבלת דמי השכירות לשנה קדימה, לדירה בשד' ניצה צ'ק ע"ס 50,200 ש"ח מאשר קבלת הצק בתאריך 6.1.211 לפי תנאי החוזה כולל קיזוז של 1,400 ש"ח...."

אם סברו התובעים שהסכם השכירות הסתיים שנה קודם והנתבע הינו בר רשות, מדוע מצוין במפורש במכתב זה שהתשלום הינו לדמי שכירות בהתאם לתנאי ההסכם? לא קיבלתי כל הסבר לכך.